פסק-דין בתיק ה"פ 576-07

א.         מהות התובענה

זו עתירה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הודעת ביטול הסכם להפצת מוצרים שנמסרה למבקשת על-ידי המשיבה 1 בתאריך 18.12.06 הינה בטלה, מהווה הפרה של ההסכם, וכתוצאה מכך ההסכם מיום 12.6.97 תקף ויש לקיימו, למצער, עד לתאריך 13.12.08.

ב.         עובדות רלבנטיות והשתלשלות העניינים בתיק

על-פי הנטען בעתירה, המבקשת הינה חברה פרטית הרשומה בישראל, העוסקת מיום היווסדה בתאריך 2.7.97, בייבוא, שיווק והפצה של מוצרי המשיבה 1.

המבקשת נמצאת בבעלותו של מר ישראל הוברמן, שחברה אחרת בבעלותו בשם ה.י.מ ספנות וסחר בע"מ", (להלן: " ה.י.מ") שימשה החל משנת 1988 כמפיצה הבלעדית של מוצרי המשיבה 1 בישראל.

המשיבה 1 הינה חברה אמריקאית המייצרת ומשווקת צעצועים ומתקני משחקים.

במהלך שנת 1995 נתגלע סכסוך בין חברת ה.י.מ ומר הוברמן לבין המשיבה 1, על רקע כניסתה לשוק של רשת Toys R Us, שהחלה לשווק אף היא את מוצרי המשיבה 1 בישראל. הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך שבסיומו נחתם בתאריך 12.6.1997 הסכם ההפצה נשוא התובענה דנן (נספח מב/1 ל-ת/1) (להלן: " הסכם ההפצה").

לטענת המבקשת, בהתאם לסעיף 4 להסכם ההפצה נקבעה תקופת הסכם ראשונה של חמש וחצי שנים, ותקופות חידוש אוטומטיות של שלוש שנים כל אחת. כמו כן, בסעיף 10 להסכם נקבע כי ניתן לבטלו בהודעה שתינתן 6 חודשים לפני תום כל תקופה.

לפיכך לעמדתה, תקופת ההסכם הראשונה הסתיימה בתאריך 31.12.2002, ובהיעדר הודעת ביטול, התחדש ההסכם לתקופה נוספת בת שלוש שנים עד ליום 31.12.2005, ולאחר כן משלא ניתנה הודעת ביטול עד ליום 30.6.2005, אמור היה ההסכם להתחדש לשלוש שנים נוספות שעתידות להסתיים בתאריך 31.12.008.

בתאריך 6.11.2006 נרכשה המשיבה 1 על-ידי חברת MGA Entertainment Inc (להלן: " MGA").

בתאריך 18.12.2006 קיבלה המבקשת מכתב מחברת MGA המודיע על ביטול הסכם ההפצה בין הצדדים ועל הפסקת הקשרים המסחריים ביניהם החל מיום 1.1.2007 (נספח מב/6 ל-ת/1) (למען נוחות הדיון תהא ההתייחסות להלן אל חברת MGA כ-"המשיבה 1").

בתשובתה מתאריך 21.12.2006 (נספח מב/7 ל-ת/1) דחתה המבקשת את הודעת הביטול, ובמכתב נוסף מתאריך 16.1.2007 (נספח מב/8 ל-ת/1), הבהירה המבקשת שהסכם ההפצה תקף עד לתאריך 31.12.2008, וכי הודעת הביטול יכולה היתה להינתן על-ידי המשיבה 1 רק 6 חודשים לפני תום תקופה זו.

בין הצדדים התנהלה חלופת תכתובות (נספחים מב/9-מב/17 ל-ת/1), ובמכתבו מתאריך 20.2.2007 (נספח מב/18 ל-ת/1), ציין יועצה המשפטי של המשיבה 1, מר דיויד אוקס, שמאחר שהמבקשת לא עמדה ביעד המכירות המינימאלי לשנים 2006-2004, היא אינה זכאית לחידוש ההסכם.

במענה למכתב הנ"ל, שלח מר הוברמן דוא"ל למר אוקס בתאריך 22.2.07 (נספח מב/19 ל-ת/1), ופניה נוספת בדוא"ל נעשתה על-ידו בתאריך 28.2.2007 (נספח מב/20 ל-ת/1). קבלת הפניה אושרה על-ידי המשיבה 1 בתאריך 1.3.2007 (נספח מב/21 ל-ת/1).

במכתבו אל המשיבה 1 מתאריך 5.3.2007 (נספח מב/23 ל-ת/1), ציין ב"כ המבקשת שנודע למרשתו כי המשיבה 1 עומדת להתחיל לשווק את מוצריה בישראל באמצעות המשיבה 2, דבר המהווה הפרה של הסכם ההפצה.

אף לאחר מכתב אחרון זה, לא חזרה בה המשיבה 1 מהודעת הביטול, ומכאן התובענה, שהוגשה לבית המשפט בתאריך 8.5.2007.

התיק נותב למותב זה בתאריך 6.7.2011 לאחר שבתאריך 21.2.2008 ניתן בו בטעות, על-ידי מותב אחר, פסק-דין במקום סעד זמני שהתבקש [ראה פסק-דין שניתן ביום  4.2.2010 ע"י בית המשפט העליון (ע"א2830/08), וכן פסק-דין מיום 9.5.2011 (ע"א 1395/11)].

בתאריך 30.1.2012 הגישה המשיבה 1 את תשובתה לתובענה. טענתה בתמצית היא, שהסכם ההפצה פקע בסוף שנת 2005 ומאז התקשרו הצדדים בהסכם לתקופה בלתי קצובה באותם תנאים. לעמדתה, הפרה המבקשת את ההסכם בכך שלא עמדה במינימום המכירות לו התחייבה, ולכן הפסקת ההסכם נעשתה כדין. בנוסף העלתה המשיבה 1 טענות לשיהוי ניכר בהגשת התובענה, לחוסר ניקיון כפיים של המבקשת, ולכך שהמרצת פתיחה אינה ההליך המתאים לבירור הסכסוך.

בדיון שהתקיים בתאריך 30.11.2011, ביקש ב"כ המבקשת שהסעד בתובענה יצומצם להצהרה על בטלות הודעת הביטול של המשיבה 1 (עמ' 32 שורה 18).